חיפוש

ריבים בין ההורים: איך זה משפיע על הילדים ואיך לעשות אותם נכון - עשרת הדיברות להורים

אני זוכרת פעם כשהייתי ילדה, אולי בת 7, שמעתי את ההורים שלי רבים. זו לא היתה הפעם היחידה כמובן, אבל הפעם הזו נחרטה לי. הייתי ילדה שאוספת כמעט כל שבוע גור כלבים עזובי שמצאתי בדרכי הביתה מבית הספר ומתחננת להוריי להשאיר אותו אצלנו. הגור התורן, כדרכם של גורים, היה עושה לא מעט נזקים. לועס נעליים, צעצועים, עושה את הצרכים בכל הבית... ואז היה מגיע הרגע שלאבא שלי היה נמאס מכל זה והיה מתחיל ביניהם ריב קולני. לפחות ככה זה הרגיש... אני זוכרת את התחושה הזו בבטן, תחושה מכווצת, מציפה פחד, תחושה שהקרקע מתערערת ברגע.

אני זוכרת גם את תחושת האשמה. מה יהיה? למה הם שוב רבים? מה יהיה איתי? כמה זמן יקח הפעם עד שהכל יחזור לקדמותו? הלוואי שיפסיקו כבר!אולי אם אני אהיה ילדה מספיק טובה, אעשה את כל מה שהם אומרים לי, אקשיב, אשתף פעולה, לא אריב עם אחותי, אסדר את החדר, אנקה אחרי הכלבלב, אעזור.... אולי אז הם לא יריבו יותר?



כשהורים רבים, ילדים בהכרח מושפעים מזה. גם אם הם צעירים מאוד. הם מרגישים את המתח, מתקשים להבין את מורכבות היחסים, מתקשים להבין שהאהבה יכולה להמשיך להתקיים גם כשכועסים ורבים. הרי כשכועסים ומרימים את הקול, באותם רגעים, זה ממש לא מרגיש שהם עדין אוהבים. זה ממש לא נראה ככה.

ילדים זקוקים לבטחון ומי שנותנים להם את הבטחון הם בעיקר ההורים שלהם. ילדים תלויים בהורים שלהם ולכן זקוקים להם חזקים ויציבים. לראות את ההורים מעורערים, לא בשליטה, אולי לא אוהבים, מתוחים זו חוויה שמערערת את תחושת הבטחון הבסיסית שילדים זקוקים לה. ריבים קשים ואלימים פיזית ו/או מילולית יכולים להיות חוויה טראומטית עבור ילדים.

ומצד שני, לריב זה טבעי. זה לגמרי נורמלי. זה חלק חשוב ביחסים ויש לילדים מה ללמוד מזה. גם אם ממש נשתדל ולא נריב ליד הילדים, ילדים ירגישו את המתח, כי לילדים יש חיישנים מאוד רגישים, בעיקר לתחושות של ההורים שלהם.

אבל...

אני לא מאלה שאומרים שאסור בכלל לריב ליד הילדים. במידה מסויימת, אפילו חשוב שילדים יראו גם את החלק הזה של היחסים, כדי שלא יקבלו תמונה לא מציאותית של מהם יחסים. ואפילו יש פה הזדמנות לשיעור לחיים על איך רבים כמו שצריך, פותרים בעיות ואחר כך מתפייסים.

אז הכי חשוב בכל הסיפור הזה זה לשים לב לאיך אתם רבים.


עשרת הדיברות להורים שרוצים לריב נכון:
  1. להתווכח מותר, לריב פחות. אתם מכירים את עצמכם הכי טוב. אם אתם נוטים לאבד שליטה במהלך ריב, אז ממש עדיף לקטוע את הריב כבר בהתחלה. אם אתם יודעים להתווכח ולשמור על הכללים, אז אפשר להמשיך עוד קצת.

  2. הקפידו על שפה מכבדת ובודאי לא אלימה כלפי בן הזוג שלכם. אל תקללו, אל תשפילו, אל תגידו דברים שתצטערו עליהם.

  3. את עיקר הריב, החלק העסיסי, התכנים הקשים שלא מתאימים לאוזני הילדים, תשמרו לזמן אחר. אבל בכל מקרה, אלימות היא תמיד מחוץ לתחום!

  4. אם התחלתם לריב בלהט הרגע, גייסו איפוק וכוחות ועיצרו. קחו הפסקה ותקבעו להמשיך בזמן אחר. הילדים ירוויחו מזה וגם אתם. כשתחזרו לשיחה על העניין, סביר להניח שתהיו כבר רגועים יותר, שקולים יותר ותנהלו את השיחה טוב יותר.

  5. ריבים שקשורים לילדים אל תעשו לידם ובנוכחותם אף פעם ובודאי אל תערבו אותם בריב עצמו. אל תשאירו את הילדים עם התחושה שהם אשמים ואל תאלצו אותם לנקוט צד. זה הכי גרוע ומערער.

  6. ילדים לא צריכים להבין את תוכן הריב, כדי להיות מושפעים לרעה ממנו. גם אם תריבו באנגלית, הילדים יבינו. הם בעיקר סופגים את האנרגיה המתוחה, את הטונים, את שפת הגוף. הם מבינים חלקי דברים ואת מה שהם לא מבינים הם משלימים בעצמם. כשהם משלימים את מה שהם לא מבינים בעצמם, הם עלולים להסביר את הריב בכל מיני דרכים שאין לנו שליטה עליהם, למשל: אבא שונא את אמא, אני לא ילד טוב וכו'. בגלל זה תיווך הוא חיוני במצבי ריב שכאלה.

  7. אל תתעלמו מהריב. תווכו אותו לילדים. תסבירו לילדים לאחר הריב שאבא ואמא לא תמיד מסכימים על הכל וכמו שהם רבים לפעמים עם חברים או עם האחים, גם מבוגרים לפעמים רבים.

  8. ספרו לילדים שאבא ואמא אוהבים אחד את השני ושאתם בטוחים שתמצאו פתרון לבעיה.

  9. תשתדלו לא למשוך ריבים לאורך זמן ושלא ישפיעו על האוירה הביתית כולה.

  10. הקפידו להתפייס (לא רק במיטה), להפגין גם חיבה, מגע פיזי כמו חיבוק, ליטוף ונשיקה כלפי בן הזוג בנוכחות הילדים.

ואם הריבים מצויים בביתכם באופן קבוע, אל תהססו להיעזר בטיפול.


באהבה, אורית רובין בן-חיים - פסיכולוגית התפתחותית