רוני בן 4 ואחיו יאיר בן 6 שוב רבים. יאיר כועס על רוני שנגע לו ללא רשות בקלפים שלו. הריב מתלקח במהירות ותוך רגע שני האחים מתגוששים על הרצפה והגדול בועט בצעיר בכל הכוח. אמא שרואה את הריב מזוית העין, ממהרת להתערב, מפרידה בין שני הנצים ושולחת כל אחד לחדרו, להרגע. אחרי 5 דקות הם שבים לסלון. חולפות עוד מספר דקות והם שוב מתגרים זה בזה, הפעם הם רבים על השלט והידיים נשלחות. אמא מכריזה: "אם לא תפסיקו מייד לריב אין היום טלוויזיה!" הם מתרחקים אחד מהשני לרגע אבל מיד נקלעים למריבה מחודשת. אמא צועקת עליהם בחוסר אונים, האחות התינוקת מתעוררת עצבנית מהשינה מההמולה בבית, ואמא מודיעה סופית: "אין טלויזיה וגם קינוח לא תקבלו!"
המחנכת של יונתן, כיתה ב', דיווחה להוריו שהוא לא הכין כבר שלוש פעמים שיעורי בית. כשהוריו שאלו אותו במהלך השבוע אם יש לו שיעורים טען שאין לו ושסיים הכל בכיתה. ההורים מתלבטים איזה עונש מגיע לו על כך שגם לא הכין את השיעורים וגם שיקר להם.
נעמה בת 4, אוהבת מאוד שמלות מסתובבות ובעיקר את השמלה התכלת. נעמה בכתה ממש כשאמא אמרה לה שהשמלה מלוכלכת ושאי אפשר ללבוש אותה היום, היא הוציאה את השמלה מסל הכביסה, לבשה אותה בכל זאת ואמרה שאבא אמר לה שהיא נקייה. אימה כעסה עליה מאוד שאסור לשקר ואילצה אותה להוריד את השמלה ולהחזירה לסל הכביסה.
לא פעם אנחנו ההורים עומדים חסרי אונים מול ההתנהגות של הילדים שלנו. הם מתחצפים, מתייחסים לא יפה לאחים שלהם, לא מתחשבים, לא מכבדים, לא משתפים פעולה, מציקים, מרביצים ולפעמים נראה שהם פשוט "לא שמים עלינו" וממשיכים בשלהם.
במצבים האלה, כשנדמה ששום דבר לא עובד, הורים שולפים את "קלף העונש" ששמור רק להם, מפעילים את הסמכות ההורית מהמקום הנמוך שלה, זה שמבהיר ברגע אחד מי מנהל פה את העניינים, מי חזק ומי פחות. ברוב הפעמים, אם נצליח להתאפק, להירגע ולחכות עם העונש, לא נזדקק לו מאוחר יותר ונצליח לפתור את הסיטואציה ולהגיע עם הילדים להבנה בדרכים אחרות.
סמכות הורית היא דבר חשוב. היא מקנה לילדים שלנו בטחון, היא מבהירה את הגבולות והיא מאפשרת להם ללכת אחרינו, להישען עלינו ולסמוך שהכל יהיה בסדר. סמכות הורית חיובית וטובה, כזו שכדאי לשאוף אליה, משלבת יחסים טובים עם הילדים, אהבה והנאה, ואותה לא נשיג באמצעות ענישה.
אישית, אני תמיד אעדיף את הדרך החיובית על פני העונש. לנסות להבין את נקודת המבט של הילד, להכינס רגע לנעליו ולהבין מה עיצבן אותו, מה גרם לו להתנהג ככה, מה חשוב לו...
ובכל זאת, ממני לא תשמעו שאסור להעניש. כולנו מענישים מדי פעם, כך או אחרת.
עונשים הם לפעמים בלתי נמנעים והם אמצעי לגיטימי במצבים מסויימים, כל עוד לא מדובר באלימות פיזית או מילולית! אבל חשוב לזכור ששימוש רב בעונשים וכאמצעי עיקרי מעכיר מאוד את האוירה בבית, מבסס יחסים כוחניים ופוגע ביחסים בין ההורה והילדים לטווח הארוך.
כדי לשמור על הקשר עם הילדים שלנו, עונש לא יכול לבוא לבדו. הוא חייב להיות מלווה ביחסים מכבדים, אמפטיים ואוהבים. חלק ממערכת יחסים שהעידוד, ההתפעלות, האינטימיות, החום, האהבה וראיית הטוב שבילד הם העיקריים והדומיננטיים, ואם המצב אינו כזה חייבים לפנות לטיפול, גם ההורים וגם הילד.
מה זה עונש בכלל? מה נחשב עונש?
בתיאוריות הלמידה מדברים על שתי תגובות אפשריות להתנהגות של ילדים: עונשים וחיזוקים. המקל והגזר.
חיזוק פונה למעשה אל חצי הכוס המלאה, אל הטוב שעשה הילד, בזכותו הוא מקבל מאיתנו משהו נעים וחיובי, תגובה שמעודדת אותו להמשיך באותה הדרך. זה יכול להיות מבט מתפעל, חיבוק, מילה טובה, מחמאה או מתנה.
עונש הולך על דרך השלילה ושם במרכז תשומת הלב את ההתנהגות הלא רצויה אחריה הילד שלנו יזכה מאיתנו לתגובה שלילית במטרה להכחידה. הילד יימנע מההתנהגות השלילית כדי להמנע מהעונש המגיע בעקבותיה. עונש הוא אפילו מבט מאוכזב, נזיפה, שלילת הנאה כלשהי כמו צפייה בטלויזיה, ישיבה בצד או בחדר אחר ובודאי מכה או העלבה. חשוב להדגיש בשום אופן אלימות פיזית ומילולית אינן אמצעי הענשה לגיטימיים.
אז אם לא עונשים, מה כן?
•דבר ראשון, תמיד, הציבו את עצמכם בנעליו של הילד שהכעיס אתכם ונסו להתבונן בסיטואציה מהכיוון שלו. תמיד תניחו שהיתה לו סיבה טובה להתנהג כפי שהתנהג, נסו לגלות מהי. בשלב הבא, ורק אחרי שהבנו מה גרם לילד שלנו להתנהג כפי שהתנהג, נוכל לחשוב איתו על דרכים אחרות להגיב ולהתנהג.
• כשהילדים רבים - מתווכים ביניהם. לא שופטים מי צודק ומי לא צודק. לא נוקטים עמדה. מעודדים כל ילד לומר את הצד שלו. אם הילד צעיר אפשר לנסות לומר עבורו את מה שנראה לנו שהתרחש, מה הוא חש ומה הוא רוצה. לעודד אותם להתייחס למה שהשני אמר, להכנס לנעליו ולהבין את תחושותיו של האחר. עוזרים להם להגיע לפתרון הבעיה מבלי לתת אותה בעצמכם.
• כשילד מסויים שלכם מעורר בכם את הצורך להעניש אותו לעיתים תכופות, חשוב לעצור ולחשוב. להתבונן בו, להבין מה הוא מבקש מכם ולמה הוא זקוק. למה שוב ושוב הוא מתנהג באותו האופן? חשוב לזכור שילדים "מתנהגים" את מה שהם מרגישים ולעיתים קרובות מסמנים לנו ככה שהם זקוקים מאיתנו למשהו אחר. יכול להיות שתרצו לחשוב על זה עם איש מקצוע.
• עונש הוא כיבוי שריפה, אבל אפשר גם למנוע את השריפה או לפחות להנמיך את הלהבה... איך? נסו לראות את הטוב ביום יום ובשגרה, לעודד, לחזק ולהתפעל מהילדים שלכם כשהם מתנהגים היטב. "תודה שאתה עוזר לי", "איזה אח נדיב אתה", "כמה זה קל ונעים כשאנחנו מסדרים יחד", "איזו אוירה טובה יש בבית כשאתם משחקים יחד ומסתדרים".
העצימו וחזקו את ההתנהגות החיובית, במקום להעניש את השלילית.
• התאימו את הציפיות שלכם. לפעמים הציפיות שלנו מהילדים שלנו לא מותאמות מספיק ולכן מעוררות תסכול וכעס. ילדי הם לא חיילים, לא חייבים תמיד לציית, יש להם רצון משלהם וטוב שכך, לא מעניינים אותם ענייני מבוגרים כמו לו"ז, סדר ונקיון, התארגנות וכו'. ילדים מחפשים הנאה, הם חיים את הרגע ועושים כל מיני דברים, גם אסורים, כדי להמשיך להינות ולספק את הסקרנות הטבעית שלהם. אז ברור שישנה מציאות וישנם גבולות, אבל את כל אלה מחזיקים המבוגרים וכדאי שנזכור ששיתוף הפעולה מצידם והיענות לבקשות מאיתנו לא נובעים עדין ממוטיבציה פנימית שלהם.
• כשהילדים סוערים קוטעים את הסיטואציה, מפרידים במקרה של אלימות ומשתדלים לקחת לפינה שקטה. יושבים לצד הילד בשקט עד שהוא נרגע. משתדלים לא לנזוף בו בזמן הזה. אפשר לקחת כמה נשימות עמוקות וקולניות, כך גם אתם תוכלו לשמור על קור רוח ואולי גם הילד שלכם יוכל להצטרף בשלב כלשהו לנשימות ולהירגע בעצמו.
• לאחר שהילד שלנו נרגע חייב להיות המשך בו הילד ינסה להסביר את התנהגותו או להתייחס אליה בדרך כלשהי. לא נחזור לשגרה לפני שיושלם החלק הזה. מדברים על הדברים במצבי רוגע, לא בעיצומו של ריב. ואל תחששו לעורר את הריב מחדש, הוא לרוב לא יתעורר כל כך מהר, אם תדברו על הדברים לאחר שנרגעתם.
נגיד וכבר החלטתי להעניש, למה כדאי לי לשים לב?
• איום בעונשים צריך להעשות בזהירות רבה. אל תאיימו בדבר שאינכם יכולים או רוצים לקיים. אל תענישו בדבר שמעניש בסופו של דבר אתכם או את בני המשפחה האחרים. למשל, כשאתם מאיימים בפני הילד שאם הוא לא יפסיק לזרוק חול על הילדה החמודה, תצטרכו ללכת הביתה מהפארק, חישבו האם באמת מתאים לכם לחזור הביתה עכשיו, והאם גם האחים האחרים צריכים להענש.
• קל מאוד להסחף עם ילדים להתנהלות שגרתית רצופה איומים, נזיפות ועונשים. ייתכן ולא כל התנהגות חייבת לגרור תגובה מצידכם. ביחרו היטב את המקומות בהם אתם מתערבים, כדי שהיום שלכם עם הילדים שלכם לא יהפוך למריבה וענישה אחת גדולה. בסופו של יום אני ממליצה לבחון את היום שחלף ולהחליט מה היה לכם יותר עם הילד שלכם: נזיפות וגערות או מחמאות וחיבוקים. ודאו שהיחס הטוב והמחזק יעלה פי כמה על היחס השלילי מכם.
• שימוש מרובה בנזיפות, איומים ועונשים מפחית מאוד מיעילותם. הילד מפסיק לשמוע ולהתרגש מכם כשאתם משתמשים בכלי הזה לעיתים קרובות, הוא מפסיק להאמין לכם וממשיך בדרך שלו. אם הדרישות שלכם ממנו יהיו גבוהות מדי ולא סבירות לגילו וליכולותיו, הילד שלכם עלול להרגיש שלא משנה כמה הוא משתדל, עדיין הוא ממשיך להיענש, והוא עלול לוותר על המאמץ...
• אין טעם לדון עם הילדים על התנהגותם בעיצומו של ריב. העבירו את השיחה על כך לרגעים של נחת ורוגע, אחרי שהכעס חלף. כך לא תאמרו דברים שלא התכוונתם אליהם מתוך סערת רגשות, גם אם תבחרו בסופו של דבר להעניש תוכלו לבחור עונש פרופורציונלי והילד שלכם גם יוכל לשמוע אתכם ולהגיב, ולא רק להתגונן.
• המנעו ככל האפשר מענישה בפומבי מול אנשים, גם אם מדובר במשפחה קרובה או חברים. לפעמים אנחנו חשים צורך לנזוף בילד ולהוכיח אותו על התנהגותו מול אחרים, כדי להוכיח את הסמכות ההורית שלנו, אך נוכחות הקהל משפילה את הילד, מעליבה אותו ופעמים רבות גורמת רק להסלמה במצב כי הילד מנסה להשיג את כבודו האבוד בהתגוננות ותקיפה. קחו את הילד הצידה, אימרו לו את הדברים באופן אישי ומכבד.
• ומה עם פינת הרגעות? פינת חשיבה? פסק זמן בחדר? לפעמים זה הכרחי כי אנחנו וכמובן הילדים מאוד סוערים, והזמן הזה בנפרד ובמנותק כן קוטע באחת את ההתרחשות הדרמטית, אבל בדרך כלל הילד לא ממש חושב בזמן הזה על מעשיו. הוא אולי מעט נרגע, אבל התועלת שיפיק מהזמן הזה לבד היא זניחה ביחס לתועלת שאפשר להפיק מזמן הרגעות ביחד. גם המסר שעובר לילד הוא שונה.
בהוצאה לחדר אנחנו מעבירים מסר שאני לא יכול לסבול אותך כרגע, לא יכול להיות במחיצתך. וכשאנחנו מרגיעים באופן אקטיבי אנחנו מעבירים מסר חיובי יותר לילד: אנחנו איתך בכל מצב, גם כשאתה מתנהג יפה וגם כשלא, אחנו נעזור לך כשקשה לך.
• הורים מענישים בהרבה מהמקרים ממקום של חוסר אונים, וזו כבר נקודה חשובה למחשבה.
מותר להורים לכעוס, מותר להעניש, אבל שימו לב שהתגובה הרגשית שלכם אינה יצאה מכלל שליטה. אם אתם מרגישים ש"איבדתם את זה", שאתם מגיבים באופן מוגזם, לא סביר, לא פרופורציונלי למה שהילד עשה, קחו נשימה, עיצרו הכל ונסו להרגע בטרם תגיבו.
• עונשים מראים לילד מה לא עושים אבל לא תמיד ברור מהם מה כן עושים ואיך כדאי לעשות. גם אם החלטתם להעניש את הילד, תדאגו גם להשלים את התמונה ולהסביר איך כדאי היה לפתור את הבעיה. מה הייתם מעדיפים? שהילד שלכם לא יעשה דבר מסויים מתוך הפנמה, הבנה והזדהות או מתוך פחד מעונש וציות לסמכות? עוד סיבה להפחית את השימוש בעונשים.
• החשש הכי גדול של ילדים כשההורים שלהם כועסים עליהם הוא שהם כבר לא אוהבים אותם. לילדים קשה הרבה פעמים להכיל ולתפוס את שני הקצוות המנוגדים של כעס גדול ואהבה כמתקיימים בעת ובעונה אחת, לכן חשוב להעביר להם את המסר, אפילו תוך כדי הכעס, שגם כשאמא כועסת, אמא אוהבת.
מחשבות נוספות..
ישנם ילדים שמסיבות התפתחותיות שונות קשה להם יותר מלאחרים לשמור על איפוק, להביע את עצמם ולפתור בעיות וקונפליקטים חברתיים. ישנם ילדים נוקשים יותר בחשיבתם, שקשה להם לווסת את התגובות שלהם ולהתאים אותן לסיטואציה.
הסיבות לכך יכולות להיות רבות ומגוונות. אם אתם מרגישים שחלק ניכר מההורות שלכם מוקדש לעניינים התנהגותים, אני ממליצה בחום לפנות להערכה מקצועית.
אצלי ב"גילוי רך" תוכלו לבצע הערכה התפתחותית און ליין באמצעות שאלונים מעמיקים וסרטוני וידאו שאקבל מכם, אני מנתחת את כל המידע וממליצה לכם: האם יש צורך בטיפול ואיזה בדיוק.
פרטים נוספים: www/gilooy-rach.org